פסק-דין בתיק בג"ץ 1195/05

           בפנינו בקשה לביטול פסק דיננו מיום 16.5.05, בו נדחתה העתירה נשוא הבקשה.

1.        העותר 1, תושב האזור, נשוי לעותרת 2, אזרחית ירדן, והעותרים 3 ו-4 הם ילדיהם המשותפים. העותר 3 חי עם אביו באזור ואילו העותרת 4 חיה עם אמה בירדן. עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבים להתיר את כניסתן של העותרות 2 ו-4 לאזור.

2.        בפסק דיננו ציינו כי מתגובת המדינה עולה כי אין מניעה שהעותרת 4 תיכנס לאזור בלוויית אביה. עם זאת, בכל הנוגע לעותרת 2 קבענו כי דין העתירה להידחות. בפסק דיננו ציינו כי בשל המצב המדיני-בטחוני אין מתקיימים מאז ספטמבר 2000 מגעים בין ישראל לרשות הפלשתינית לעניין העברת בקשות לרישיונות ביקור באזור. כן ציינו כי לטענת המשיבים, לא הועברה אליהם בקשה בעניינה של העותרת 2 מצד הרשות הפלשתינית. בנסיבות אלה נדחתה העתירה.

           בבקשתם לביטול פסק הדין טוענים העותרים כי המשיבים הטעו את בית המשפט כאשר טענו כי בקשה בעניין העותרים לא התקבלה אצלם. העותרים טוענים כי בקשתם לרישיון ביקור עבור העותרת 2 מחודש נובמבר 2004 הגיעה לידי המשיבים, ונדחתה על ידי המשיב 1. כראייה לכך מצרפים העותרים העתק מן הבקשה, עליה נרשם "מסורב" והוטבעה חותמת של גורם במנהלת התיאום והקישור בחברון. המשיבים, מצידם, מתנגדים בהודעתם מיום 17.8.05 לביטול פסק הדין. המשיבים מציינים כי בתגובתם לעתירה מיום 5.5.05 התייחסו לכך כי בקשתם של העותרים הינה למעשה בקשה לאיחוד משפחות והדגישו כי בקשות אלה אינן מטופלות על ידי הצד הישראלי מאז פרוץ העימות המזוין בספטמבר 2000 וכי ממילא לא העבירה אליהם הרשות הפלשתינית בקשת איחוד משפחות הנוגעת לעותרים. המשיבים מוסיפים כעת כי אף לא הועברה אליהם בקשה לרישיון ביקור על ידי הגורם המוסמך ברשות הפלשתינית. המשיבים מבהירים כי החל מפרוץ העימות המזוין מטפל הצד הישראלי בבקשות לרישיונות ביקור על רקע הומינטרי בלבד. על פי הודעת המשיבים, בקשות אלה מרוכזות בידי גורם מנהלי אחד בצד הישראלי (סגן רע"ן כלכלה במנהל האזרחי) והן מועברות לידיו אך ורק דרך מנכ"ל משרד השר לענינים אזרחיים ברשות הפלשתינית, וזאת לאחר ביצוע סינון ראשוני של הבקשות. המשיבים מדגישים כי הבקשה לרישיון ביקור אשר העתקה צורף לבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה לידי הגורם הישראלי האמון על טיפול בבקשות אלה ואף לא העוברה דרך הצינור המתאים ברשות הפלשתינית. המשיבים טוענים כי ככל הנראה אירעה תקלה אשר בגינה נדחתה בקשתם של העותרים לרישיון ביקור על ידי מנהלת התיאום והקישור בחברון, בעוד שעל פי הנהלים היה מקום לסרב לקבלה לטיפול. לנוכח זאת טוענים המשיבים כי לא נפל כל פגם בפסק הדין בעניינם של העותרים. המשיבים מוסיפים כי לאחרונה התקבלו החלטות בדבר הקלות מסוימות בהנפקת רישיונות ביקור באזור, וכי לכשתגובש דרך יישומן, יוכלו העותרים להגיש בקשתם באמצעות הגורמים המוסמכים ברשות הפלשתינית.

3.        לאחר שבחנו את טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות. משהובהר כי אכן לא הועברה לידי המשיבים כנדרש בקשה בעניינם של העותרים על ידי הגורמים המוסמכים ברשות הפלשתינית, הרי שלא נפל בפסק הדין פגם המצדיק את ביטולו. מעבר לכך, מאחר שמדיניות מתן רישיונות הביקור במקרים בהם אין מתעוררים טעמים הומניטריים מיוחדים מבוססת על שיקולים מדיניים וביטחוניים, כבר נקבע בפסיקתנו כי אין מקום שבית משפט זה יתערב בה (ראו למשל: בג"ץ 323/04 אבו דח'אן נ' משרד הביטחון (טרם פורסם); בג"ץ 11698/04 קרנז נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה (טרם פורסם); בג"ץ 5225/05 אבו קורה נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה (טרם פורסם)).

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ט' באלול התשס"ה (13.9.2005).

ש ו פ ט ת                                      ש ו פ ט                                    ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: